יום ראשון, 29 באפריל 2018

אמרי שפר י"ד אייר ה'תשע"ח





 איתא בסנהדרין ל“ט ע“א, שתלמיד אחד שאל את רבי אבהו: מאי טעמא דשביעתא? (פי‘ רש“י - למה צוה הקב“ה על השמיטה?). ענה לו רבי אבהו: אמר הקב“ה לישראל, זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא, (פי‘ רש“י - ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם - ותשכחו עול מלכותו)
      אמרתי פעם בבית הכנסת, שבליל הסדר צריך לאכול כזית מצה בכדי אכילת פרס. שאל אותי יהודי אחד: 'מה יהיה אם יאכל בערך כזית בכדי אכילת פרס'... אמרתי לו שישב בערך בגן עדן...


    בואו וניקח יסוד חשוב זה לחיים: אם אתה מרגיש באיזה תחום )רוחני או גשמי,  (שאתה לא מספיק מתחבר אליו ואתה חלש בו קודם תלמד את ההלכות הקשורות לזה, אחר"כ תלמד בספרים על גודל מעלת הדבר, ואז אי"ה תרגיש מחובר וקשור יותר, ופשוט שהתוצאה תהיה בהתאם.
     בספר "חובות הלבבות", לפיה "מהות הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח, שיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו". אין אנו יודעים מהו הטוב והנכון לנו. ייתכן ש-ה' יחליט שדווקא דבר רע הוא הטוב והנכון, אולם אנו בוטחים בו שהוא יודע מה שהוא עושה. כיוון שאין האדם יודע אם יקרה לו טוב או רע, יש לכל אדם לגיטימציה מלאה לדאוג, וחובה גמורה להתאמץ ולהשתדל להצליח במעשיו.
גאב"ד טשעבין, הגאון רבי דוב בעריש ווידענפלד זצוק"ל (מתוך הספר 'שר התורה'(
     הג"ר ישראל זאב גוסטמן, מתלמידי הג"ר שמעון שקאפ, שכיהן כדיין בבית דינו של הג"ר חיים עוזר גרודז'ינסקי, ואחר המלחמה כראש ישיבת נצח ישראל ראמיילס בארה"ב, הגיע לארץ ישראל והחליט להשתקע בה ולקיים בה את ישיבתו. אלא שלא ידע היכן לבנות את הישיבה. באותם ימים הציעו לו לקניה אחד משני בניינים: או בנין בשכונת רחביה שעלותו מאה חמישים אלף דולר או בנין בשכונת מאה שערים שעלותו שלושים אלף דולר, וכל זאת כאשר בכיסו לא היה כסף בסיסי למחייתו, ואפילו לצורך כרטיס טיסה לארץ לווה כספים החליט רבי ישראל להיכנס ולהימלך עם רבנו בעניין. כשנכנס, שאלו רבנו לשמו וענה 'ישראל גוסטמן'. 'מהיכן?' 'מוילנא'. שאלו רבנו על אתר: 'האם אביכם היה דיין אצל רבי חיים עוזר?', 'לא'. 'אולי דודכם?' 'לא'. המשיך רבנו: 'אינכם רוצים לומר שאתם הייתם הדיין אצל רבי חיים עוזר?' שתק רבי ישראל, ורבנו הבין שזה הוא.
     רבנו הסביר שהוא זוכר היטב את השם, שכן בשעתו שלח מכתב הלכתי לריש גלותא, הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי בוילנא, ורבי חיים עוזר שלא יכול היה לטפל בכל התשובות בעצמו, שכן מידי יום היה הדוור מביא לביתו שני שקים מלאים במכתבים ובקשות מכל רחבי העולם היהודי, הייתה דרכו שהיה מפנה חלק מהתשובות לדייני הבי"ד והם היו לומדים את הבעיה ומציגים אותה בפניו ועונים בשמו, ובשעתו היה הרב גוסטמן זה שענה , ורבנו זכר זאת על אתר ברגע ששמע את שמו כששמע רבינו שהעומד לפניו הינו הרב גוסטמן מווילנא נעמד מלא קומתו. שטח ר' ישראל את השאלה, שמציעים לפניו שני בניינים, כאשר נטיית ליבו היא לקנות את הבניין הזול. רבנו שמע את השאלה, והשיב שלדעתו כדאי שיקנה דווקא את הבניין בשכונת רחביה, שכן במאה שערים לא חסרות ישיבות, וסיפר לו על ישיבתו שלו ששהתה באותם שנים באזור, והקרינה לכל הסביבה. וכשאלו רבי ישראל: 'וכסף מנלן?' השיב רבנו שמי שיש לו אמונה ובטחון בהקב"ה, ורוצה באמת להרחיב את גבולות הקדושה - אין לו מה לדאוג.
     רבי ישראל סבר וקיבל, וניגש בביטחון לחתום על העסקה, וזאת מבלי שיהיה לו מושג מהיכן ישיג סכום אדיר זה. סיפר רבי ישראל לתלמידיו: 'לאחר שחתמתי על העסקה, נפניתי לפעולה המעשית היחידה שיכולתי לעשות, שמתי פעמי לתפילה, לשוחח 'דורך ריידן' עם הקב"ה. וכה אמרתי להקב"ה: 'הרמב"ם, בפירוש המשניות, פותח את דבריו פעמים רבות במילים 'אמר הקב"ה', משמע, שמה שהרמב"ם אומר – זה מה שאתה הקב"ה, אומר, והרי, "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (ר"ה כה' ואם הטשעבינר רב אומר לקנות את הבניין זאת אומרת שאתה הקב"ה אומר כן...  אם כן, עזור לי להשיג את הכסף...'
     שב רבי ישראל לביתו והחל לעשות השתדלות, התקשר לחתנו בארה"ב וביקשו להשיג בדחיפות שלושים אלף דולר, הסכום שהיה עליו להעביר כמקדמה... למרבה הפלא הצליח חתנו להשיג את הכסף. וכך בשרשרת של נסים הצליח להשיג את כל הכסף שנצרך לתשלום עבור הבניין.

החוויה היהודית


יום חמישי, 26 באפריל 2018

אמרי שפר י"א אייר ה'תשע"ח


אומר המגלה עמוקות - אומר לנו הקב"ה: בשבת פרשת אמור,  כאשר תעלה לתורה ב 'פרשת המועדים' ותגיע למצות 'לקט שכחה ופאה' – תזכור היטב, שגם אני קיימתי ב 'שדה שלי' מצות פאה  הוא הכותל המערבי! – ואז תכוון " כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום " – אותם מועדים, שלעתיד לבוא, יהיו בי"ז בתמוז ותשעה באב ! )הגר"ב רוזנבלום(
      בהקדמת ר' איצל'ה מוולוז'ין, בנו של רבי חיים מוולוז'ין, לספר "נפש החיים" הוא כותב: "וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא. רק להועיל לאחרים ככל אשר ימצא בכוחו לעשות".
     ב"אור החיים" הקדוש כתוב דבר נפלא "אם כסף תלווה את עמי" – אם אתה רואה שיש לך כסף יותר מכדי סיפוקך "את העני עמך" – החלק המיותר שנמצא אצלך זהו חלק של העני שנמצא עמך ולכך "לא תהיה לו כנושה" אל תתנשא עליו כיון שמשלו אתה נותן לו . וה"כלי יקר" מוסיף שלכן התורה אוסרת על המלווה לקחת ריבית והעני סובל את העניות במקומך ואיך יעלה על דעתך לבקש עוד.
     בפסוק: "זקן" – לפני האות ז' באה האות ו', לפני ק' – צ' ולפני נ' – מ', יוצא צום. אומרת התורה: "לא יקרחו קרחה" – אל להם לכוהנים לכעס, כדי שלא יפסידו את חכמתם מחמת הכעס. "ופאת זקנם" – את צדו של הזקן, האותיות שלפני מלה זו,  היינו צום – "לא יגלחו".


'בצלאל' של עצי החיים ) שיחת השבוע, גליון 1627)
הבקשה שנתקבלה במעבדת ספרי התורה הצה"לית הייתה לא-שגרתית: לתקן ספר תורה שהגיע בדרך-לא-דרך ממדינה ערבית ולחדש את עצי החיים שבלו. ספר התורה היה אמור להיכנס כעבור חודש ימים לבסיס סודי, אי-שם.
"לא קיבלתי יותר מדיי פרטים על הספר אפוף המסתורין", משחזר יונה אילוז , ששימש אחד מעובדי המעבדה, "אבל עבדתי עליו כמעט בלי הפסקה. עברתי על כל האותיות ואז ניגשתי להכנת עצי החיים, שהעניקו פנים חדשות לספר שנגאל. עשינו עבודה מהירה ומקצועית, ובדיוק בתום החודש הוא הועבר ליעדו".
החוויה היהודית




יום רביעי, 25 באפריל 2018

נקודה שבועית פרשת "אמור" ה'תשע"ח




אנו חיים בעולם מאוד הישגי ותחרותי.
רוצים תמיד להגיע לתוצאות. להצלחות. לכבוש יעדים ולהגיע אליהם הכי מהר שאפשר.
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "אמור", אנו קוראים על מצווה כזאת בה אנו נדרשים להגיע ליעד מאוד מסוים ולא רק זאת אלא שעלינו להיות סבלניים וגם לספור מידי יום עד שנגיע לסיום התהליך: מצוות ספירת העומר.
אנו נקראים לספור את כל הימים החל מיד אחרי חג ראשון של פסח ועד חג השבועות, חג מתן תורה.
וכך במשך שבעה שבועות אנו סופרים יום יום בברכה על כל ספירה יומית.
בספירה אנו מדגישים שחלף בחיינו עוד יום מהספירה אך עדיין לא הגענו אל היעד הסופי ולכן מחר נספור שוב.
שאיפתנו להגיע ליום מתן תורה שהיא הייתה ועודנה משאת נפשנו ולכן ביום זה מפסיקים לספור ולא ממשיכים הלאה כי הגענו אל יעדנו.
בעזרת המצווה הזו אנו לומדים להיות סבלניים בתהליך, אנו מבינים שיש בכל דבר כמו פה הדרגתיות, אנחנו לומדים שיש צורך כמו בכל עניין שעושים בחיים בהתמדה ודבקות בדרך שהרי מי שמפסיד יום אחד שלם בספירה לא יכול להמשיך לספור בברכה.
בספירה ההדרגתית הזו אנו מביעים את ההשתוקקות שלנו לחג מתן תורה בו זכינו לקבל את הלוחות הראשונים.
על לוחות אלה כתבה התורה: "והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות", ואמרו חז"ל על כך: "חרות בלוחות - אל תקרא חרות אלא חירות" - ברגע שישראל קיבלו את התורה הם נכנסו לעידן שכולו חירות וחופש: מייצר הרע, מהגלויות, ממלאך המוות, מהייסורים". 
שנזכה להגיע לחירות שכזאת, אישית ולאומית.

שבת שלום ומבורך!


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

החוויה היהודית




אמרי שפר י' אייר ה'תשע"ח




אומר הרמח"ל: אם בעולם הזה, שהוא חולף, אתה לא יכול לראות איך החבר שלך מצליח יותר ממך, איך יש לו מרצדס ולך יש פיג'ו... אז איך תוכל לראות אותו מעליך בעולם הבא?! העולם הזה מקסימום 120 שנה, וגם אם יש לו יותר ממך, תמיד הגלגל יכול להתהפך, אבל העולם הבא זה לנצח נצחים!!! שם אי אפשר להפוך את הגלגל!!!  כל אחד נכווה מחופתו של חברו – רק מלראות את החבר שלך תהיה לך כוויה.

     אחרי שגמר סעודתו שמע רבי חיים מצאנז שאחד האנשים שעמדו לידו הרים קולו באמרו: הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד. נענה לו רבי חיים: אדם הנחשב בעינו הוא לכלום, מאומה לא יחסר לו, כי לכלום לא חסר כלום.


    אמר רשב"י: שאילו היה בהר סיני היה מבקש שיתנו לאדם שני פיות, אחד לתורה, ואחד לדברים האחרים, אלא מפני שחשש אילו היו לנו שני פיות, היו יכולים לקלקל את שניהם בלשון-הרע (ירושלמי(
           "והוא אשה וכו'". והוא גימטריה 18 , רמז למה שנאמר במסכת אבות "בן שמונה עשרה לחופה(בעל הטורים

"השבת היא מקור הברכה" (אפריון שלמה, גיליון 246)
     "שבת היא" כי היא נראית כנקבה, אבל באמת היא "מקור הברכה", היא זו שמשפיעה ולכן היא זכר              
     בירוחם ישנו מפעל שמייצר בקבוקי זכוכית – פיניציה אחד המנהלים הבכירים שם, יהודה שמו, מנהל את המפעל כבר  12 שנים, כשמעליו יש רק בוס אחד שנים שהכול הולך חלק, עד שיום אחד יהודה הסתכסך עם הבוס שלו. אמנם הבוס לא יכול לפטר אותו, אבל הוא אמר לו: "יהודה בשבתות לך הביתה, אני לא רוצה לראות אותך בזווית של העיניים שלי גם ב 'יום המנוחה'...  טוב, יהודה שהיה רגיל לעבוד בשבת הפך להיות משועמם...  מה יש לעשות כבר בירוחם ביום שבת?!  יהודה התחיל להיכנס לבתי כנסיות, והוא נמשך כפרפרים אחרי האור... אחרי שבוע וחצי הוא חזר בתשובה!
     יהודה מגיע לעבודה עם כיפה וציציות, והמנהל שלו, 'שונא ישראל' למהדרין, ראה אותו כך ואמר: "מה זה פה? נהיית לי דתי?! יהודה, משבוע הבא אתה מגיע לעבוד בשבת !". יהודה אומר לו: "תשמע, חזרתי בתשובה, זה לא שייך שאני אעבוד בשבת...". " זה לא מעניין אותי", שאג המנהל, "יש לך חוזה ובחוזה שלך כתוב שאתה עובד 7 ימים בשבוע... אם אתה לא מגיע לעבודה אתה תגיע לבית משפט לענייני עבודה"!
     טוב, יהודה הולך עם הצד החזק, ובמקום להגיע לעבוד בשבת הוא מגיע לבית המשפט השופט שואל אותו: "יהודה, מה יש לך לומר, אתה חתמת לעבוד בשבת?". ענה לו יהודה: "תשמע, חתמתי בתור חילוני, לא התחייבתי שלא לחזור בתשובה... כתוב בתורה לשמור שבת, אז אני שומר!".  אמר לו השופט: "קיבלתי, אני מסכים איתך. אבל אתה גם מסכים שמפעל שעובד בשבת צריך הנהלה. אם אתה לא יכול לשמש כמנהל, תתפטר מתפקידך כמנהל. הבוס שלך ימשיך להעסיק אותך בכל תפקיד, רק לא בתפקיד הנהלה" . "בסדר, אני מסכים", אמר יהודהנו, ומה עשה אותו רשע מרושע...?  ביום ראשון, מול כל צוות העובדים של המפעל, הוא מכנס אסיפה ומודיע: "מהיום יהודה הוא לא המנהל כאן, אלא הוא המנקה של המפעל...  במקום בלאנק של המפעל, אתה תקבל מטאטא וכף אשפה, ובכל פעם שיהיו שברי זכוכיות, אתה תגיע לנקות...!".  יהודה המסכן עמד בביזיונות שבוע וחצי וזה לא היה קל ...
     יום רביעי, תקלה במפעל, קו הייצור המרכזי שובת הביאו טכנאים, עוד יום ועוד יום והמפעל כבר מושבת חמישה ימים...  יום שני שלאחר מכן, מגיע מנכ"ל טמפו בכבודו ובעצמו מחיפה עד לירוחם לבדוק מה עושים... ההפסדים עצומים אבל יהודה בכלל לא דואג, הוא מסתובב עם מטאטא וחיוך על הפנים, איזה מזל שהוא לא המנהל... אין לו דאגות המנכ"ל פונה ליהודה ואומר לו: "תגיד לי יהודה מה אתה מבסוט?! מה אתה מחויך? אתה לא רואה שאנחנו לא מתפקדים אין לנו בקבוקים כבר חמישה ימים... אתה לא מתבייש?!".  אמר לו יהודה: "שאני אתבייש?! תתביישו לכם אתם! 12 שנים אני מנהל במפעל, ואתם בגלל ה 'שנאת ישראל' שלכם הפכתם אותי למנקה... להפוך מנהל למנקה, זה דבר שלא נשמע כמותו בהיסטוריה!".  הדברים פעלו, והמנכ"ל ביקש לשוחח עם יהודההמנכ"ל אומר לו: אנחנו מתנצלים, אתה חוזר להיות מנהל עם כל הזכויות של ההנהלה, ואתה לא צריך לעבוד בשבת. אבל תגיש ידיים בבקשה, ותעזור לנו לפתור את הבעיה.
     חמישה ימים מהנדסים מנסים להפעיל את המכונה...  יהודה, שהיה בעברו מהנדס חשמל, ניגש לטפל במכונה, ותוך 22 דקות המכונה חזרה לפעול כבתחילה! הכל מוסרט!!!  השבת רק נראית כמושפעת, זה נראה כאילו היא צריכה שיעזרו לה ממקום אחר, אבל האמת היא שלא רק שהיא משפיעה, אלא היא המקור לכל ההשפעות כולם... היא מקור הברכה!
החוויה היהודית



יום שלישי, 24 באפריל 2018

אמרי שפר ט' אייר ה'תשע"ח




 בשבת כתוב הלשון "מועדי", וביו"ט כתוב הלשון "מועדם", כי שבת עשה ה' שהוא יחיד, ויו"ט בית-דין קובעין אותם, והם רבים (חיד"א(.
     המוציא הוצאות על החגים מקבל כפול מהקב"ה, וזה מרומז בתיבה "מועד" גימטריה "מ"-40" ועד"-80 , שאם מוציא 40 מקבל 80 )חיד"א(. 
    המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין קיבל מכשיר חשמלי ובתוך הקופסה היו הוראות מפורטות כיצד יש לטפל במכשיר וכיצד להפעילו אמר המשגיח בהתפעלות: "תראו, מכשיר חשמלי שנקנה, מצורפת לו חוברת הסבר והוראות הפעלה, קל וחומר האדם שהוא מכונה פלאית שמכילה לב, כליות, טחול, קיבה, עיניים, אף, פה, ידיים! כתוב: "ומבשרי אחזה אלו-ה". מתוך התבוננות במערכות הגוף, יעלו הרהורי תשובה.
:
 

ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה... (לד', כח') (מתוק מדבש, הרב ברוך בוקרה שליט"א, עלון 157)
     להלן סיפור נפלא (מעובד ע"פ סיפור ששלח לי לפני כשנה הרב בנציון סנה שליט"א( המראה את כוחה של תפילה במשך ארבעים יום וכוחו של צדיק אמת ובעל ענווה:
     בשנת תרפ"ז )1925 ) הגיע ארצה יהודי בשם ר' שלמה גולדמן. הוא עזב את רוסיה סמוך לפרעות שערכו הרוסים בעיירתו במזרח אירופה, התיישב בירושלים בשקט ובצנעה, ומידי יום היה משכים קום ומתיישב באחד מבתי הכנסת הקטנים שבעיר העתיקה שם התפלל ולמד בפרישות וטהרה יום אחד הגיע לירושלים אחד מעשירי העיירה זוויעל הוא שאל והתעניין אצל האנשים על רבו האדמו"ר מזוויעל היכן הוא מתגורר ומה מעשיו? אך איש לא שמע ואיש לא ידע היכן הוא. התפלא העשיר על כך, הוא ידע בבירור שלפני שנים רבות נפרד רבו מקהל חסידיו ומעריציו ושם פעמיו אל ארץ הקודש אל עיר הקודש והמקדש, והנה עתה מחפש הוא אחריו, אך הרבי איננו כיתת העשיר את רגליו בכל פינות ורחבי העיר, אך לשווא. לא התייאש מיודענו והחל מחפש ברובע היהודי שבעיר העתיקה, ומה גדל תימהונו כאשר גילה את הרבי בפינה נידחת בבית כנסת קטן ועתיק הוא יצא לרחובה של עיר כולו נרגש ונסער. הרים קולו וזעק לעבר העוברים ושבים 'היודעים אתם מי יושב פה ביניכם? איך נתתם לאדם כה צדיק קדוש ובעל מופת לשבת בדד? הידעתם כי צדיק ובעל מופת גדול הוא!
     השמועה עשתה לה כנפיים, ועד מהרה החלו אנשים רבים לצבוא על פתחו של הרבי - זה לברכה, זה לעצה כל אחד עם חבילתו, והרבי הלא הוא ר' שלומק'ה זוויעלער זיע"א בליבו הרחום לא מנע עצמו מלברכם לעודדם ולהושיט עזרה ככל שהיה ביכולתו.
     ערב מלחמת העולם השנייה, אימא ירושלמית לארבעה ילדים רכים עמדה בפני בעיה קשה, בתה השלישית בת השלוש טרם התחילה ללכת, חוסר היכולת ללכת פגע בכושר הניידות שלה, והדאיג את כל בני המשפחה כשזרחה שמשו של הרבי מזוויעל החליטה האם הצעירה להיכנס ולבקש את ברכתו, כל ביקוריה אצל רופאים גדולים ובעלי שם הותירו אותה עם מפח נפש בארץ הונהגה אז 'שיטת הצנע'. מנות מזון ניתנו על ידי תלושים בצמצום. ידעה האם ש 'כול המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים' ולכן קיבצה פרוטה לפרוטה הלכה לשוק ורכשה מפירות העונה, לחם ותבלינים סידרה בסל מכובד ושמה פעמיה אל ביתו של הרבי בכניסתה לבית, הגישה את הדורון לרבנית שהעריכה מאד את מתנתה, אפילו שמן הסתם לא ידעה כמה גדולה הייתה ההקרבה שנדרשה לכך מצד האישה.
     כאשר ראתה את הרבי החלה למרר בבכי, מבעד לדמעות הצליחה לספר על ילדתה בת השלש שאינה מסוגלת ללכת, והרופאים נותנים לה תקווה מועטת. הרבי הקשיב בסבלנות לדברי האם הבוכייה ושאל 'אבל מה אני יכול לעשות?... אינני יכול לעשות מאומה!'  כאן כבר לא שלטה האם הצעירה על בכייה ומיררה והתחננה לפני הרבי 'רבי, ילדתי זקוקה לברכתו, יודעת אני שאם הרבי יברך הכול יהיה בסדר, אנא רבי...' ולא יכלה להמשיך, דיבורה נקטע מהבכי שחנק את גרונה . דממה השתררה בחדר למשך מספר דקות, הרבי היה שקוע בהרהורים ואז אמר 'קבלה בידינו שאדם המתפלל בכותל המערבי על צרה או בעיה במשך ארבעים יום ברציפות, זוכה שתפילתו תתקבל, לכי אל הכותל במשך ארבעים יום רצופים, העתירי לפני בורא עולם על צרתך והוא ישמע לתפילותייך'. 'אבל רבי' קראה האישה נואשות 'יש לי ארבעה ילדים רכים בבית, איך אוכל לעזוב את הבית? אין שום סיכוי שאצליח לעשות זאת ארבעים יום רצופים'. היא הליטה ידיה על פניה ומיררה בבכי. ולפתע קראה במר לבבה 'אנא רבי, יהיה הוא השליח שלי, ילך הוא אל הכותל ויעתיר עבורי ותבוא על ידך ישועה לבתי'. הרבי הרהר מעט, ומתוך מידותיו הנאצלות וענוותנותו הגדולה אמר לה בקולו הרך 'יהי כך, אלך בשליחותך ואעתיר בתפילה ליד הכותל המערבי ארבעים יום במקומך'. נעתקו המילים מפיה של האישה שלא ידעה כלל כיצד להודות לרבי – המלאך שהסכים לבקשתה.
     היא שבה לביתה מתוך אמונה שהכול יסתדר, ומתוך כך החלה בספירה של ארבעים הימים ביום הארבעים, בעודה עומדת במטבחה הקטן, שמעה צווחה מחדר הילדים, היא נחפזה אל החדר ושם נדהמה לראות, כיצד בתה הקטנה בת השלוש פוסעת את הצעד הראשון ומתאמצת לעשות צעד שני. מרוב התרגשות כשדמעות שמחה זולגות מעיניה הזעיקה את בעלה מן החדר השני בו למד ויחדיו עמדו והביטו בנס המופלא בהתגשמות ברכתו של הרבי הצדיק . האם הצעירה הייתה לאה, אחותו של ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ואשתו של המגיד ר' שלום שבדרון זצ"ל הבת חיהל'ה שאת צעדיה החלה בגיל שלש, נישאה לימים ל ר' אריה מילצקי זצ"ל, שהיה ראש ישיבה בכולל 'זיכרון ראובן' בירושלים, והיה חתנו של ר' שלום שבדרון, פעם סיפר כי שמע מחותנו אלפי סיפורים מרתקים, אולם הסיפור הזה היה אהוב עליו מכל...


החוויה היהודית



אמרי שפר ח' אייר ה'תשע"ח




אדם נוטה לדחות עבודת ה' מהיום למחר כיון שמדמה לעצמו שהיום הנוכחי אינו מסוגל לעבודת הבורא מרוב עיכוביו, טרדותיו שיש לו בזה היום, וכך עלול הוא לאבד חלילה ימים רבים ויקרים. מצות ספירת העומר מחדדת את הידיעה שכל יום ויום מנוי וספור הוא וצריך למלא בו את חובת היום, לחדור את המחיצה ולהגיע אל הטוב – "היום הזה אנכי מצווך", "אשר אנכי מצווך היום", "היום אם בקולו תשמעו". כל אלו מרמזין לו לאדם שמול עיניו ומחשבתו צריך להיות מיוצג רק "אותו היום", זה היום שעומד בו בדווקא ולא יום המחרת.
     אנו אומרים בכל יום בתפילה בברכת ברוך שאמר "ברוך משלם שכר טוב ליראיו". פירוש: לא רק על קיום המצווה האדם מקבל שכר בעולם הבא, אלא גם על גודל יראת השמים שיש לאדם והרגש שהוא מפתח בעבודת ה', גם על זה הבורא משלם. ולא סתם "שכר", אלא "שכר טוב", שכר מיוחד השמור אך ורק למי שבמדרגה הזו, יהי חלקנו מחלקם.
     אנחנו בדור ה 'אינסטנט'.  מחממים במיקרוגל, מייבשים כבסים רטובים במכונה, ה 'מייל' מועבר במידי. הכול כאן ועכשיו. לא רגילים להמתנה ולסבלנות. עלינו ללמד את הילדים כי בחיים יש תהליכים, וחשוב להתמיד, לעמול, וסוף ההצלחה לבוא בס"ד! 

     בימים אלו, שחז"ל אמרו עליהם בסוף מסכת סוטה: ש"יראי חטא ימאסו" [תהיה שנאה לציבור שומרי התורה והמצוות]. זו מציאות שקיימת! ובכלל לא משנה מה הסיבה. מה שמשנה זה האם אנו במעשינו ממעיטים את השנאה, על ידי כך שאנו הולכים על פי התורה הקדושה, ומקדשים שם שמיים? או שלהפך, יכולים אנו במעשינו ובדיבורינו אף ללבות את השנאה, ולגרום לחילול שמו של הקב"ה בתוך בני ישראל ח"ו.
האָרְיֶה שֶשִּינָה צּורָתֹו:
     יום אחד עבר האריה ליד מעיין המים בכפר ולפתע ראה נערה יפהפייה צועדת יחפה, וכד המים על כתפיה. עקב האריה אחריה עד שהגיעה לבקתה שלה ונכנסה פנימה. מבטו של האריה אמר הכול. התקרב האריה לבקתה ונתן שאגה אדירה. לשמע השאגה יצא האבא של הנערה החוצה וכשראה את האריה האימתני שאל אותו מיד לרצונו. ' את בתך', שאג האריה, 'את בתך אני רוצה לשאת'... האיכר נדהם אולם מיד התאושש - 'ברצון, אתן לך את בתי,  אבל אם בתי תראה אותך ככה היא תמות מפחד... לך לפחות תוריד את רעמת השיער האיומה שלך'... 'טוב', אמר האריה והלך למספרה הכי בעיר, וחזר קצוץ שיער לחלוטין... ושוב שאג את שאגת האימים שלו ושוב יצא האיכר– ' את הבת שלך', שאג האריה "ומיד"..."בסדר", השיב האיכר, רק תעשה טובה, הציפורניים האלה שלך... הבת שלי תראה אותם-היא תמות מפחד. לך קצץ אותם ואני כבר נותן לך את בתי'... 'אל תשכח, אני מיד חוזר', השיב האריה ושם פעמיו אל המניקוריסטית הטובה בעיר... 'ואל תשכח גם להוריד את הגולה הזאת המאיימת בקצה הזנב'. צעק לעברו האיכר... אחרי כמה זמן שוב נשמעה שאגת האריה בפתח הבקתה, יצא האיכר והתבונן בהנאה רבה באריה... 'דבר אחרון אני מבקש ממך', אמר איכר ונימה של לעג נשמעת בדבריו-'המלתעות שלך, השיניים האיומות האלה. זה לא מתאים לבתי. לך עקור אותן וראה את העניין סגור'... כשחזר האריה ובמקֹום שאגה הצליח להשמיע בקושי איזו יללה מגוחכת. 'כן מי אתה'? שאל האיכר. 'מי אני'? 'אני האריה שבא לקבל את בתך לאישה' 'את בתי'?!, 'בחיים לא אתן לייצור כמוך, חסר צורה ואופי... לאחד כמוך שמוכן לשנות את עצמו, את התכונות המיוחדות לו', אמר האיכר והכה במקל שבידו על גבו של האריה חסר הצורה שנמלט מהמקום בבושת פנים...
     מוסר השכל: אם אנחנו רוצים להשיג משהו, עלינו לשמור על הסמלים החיצונים שלנו, האופי האמיתי שלנו ולא להתרפס ולקבל מיד דעות המשפיעות על הטבע שלנו... לכן אל תשתנו בשביל אחרים...הם לא ראויים לכך...
החוויה היהודית